היבוא הביטחוני מאירופה זניח, אך המחאה נגד ישראל פוגעת בייצור הנשק המקומי
החשש בישראל הוא מפני אפקט מדיני-דיפלומטי חמור, שייצור סחף של מדינות שיבקשו ללחוץ על סיום המערכה בעזה באמצעות הגבלות סחר; בשנה וחצי האחרונות נרשמו עיכובים ממושכים באספקת חומרי גלם ורכיבים אלקטרוניים הנחוצים לתעשיות בארץ שעברו לייצר במתכונת חירום כדי לתמוך בצורכי צה"ל
לפחות בכל הקשור להקשחת ההגבלות על יצוא נשק לישראל, יש לקחת את איומיהן של צרפת, בריטניה וקנדה, לפיהן לא יוכלו לעמוד מנגד אם ישראל תמשיך למנוע הכנסת סיוע הומניטרי לעזה, במידתיות המתבקשת.
שלוש המדינות אחראיות ביחד לכ־1.5% מכלל הנשק שישראל מייבאת, כאשר את עיקר הנשק רוכשת ישראל מארצות הברית וכ־30% נוספים מגרמניה, המייצרת עבור חיל הים ספינות טילים וצוללות. אך למרות חלקן הזניח של מדינות אירופה בהתחמשות הישראלית, איומיהן להקשיח את עמדותיהן עלולים לייצר אפקט מדיני־דיפלומטי חמור יותר, תוך יצירת סחף של מדינות נוספות שיבקשו ללחוץ על סיום המערכה בעזה באמצעות הגבלות סחר.
סמוך לפרוץ המלחמה כבר ניסה נשיא צרפת עמנואל מקרון לדחוק בישראל לסיים את המערכה בעזה. במקביל הוא הורה על הדרתה מתערוכת הנשק יורוסטורי ושנה לאחר מכן, גם מתערוכת הנשק הימי יורונבאל. בחודש הבא ייפתח בנמל התעופה בלה בורז'ה הסלון האווירי שנחשב ליריד הנשק החשוב והיוקרתי בעולם. לפי שעה, החברות הביטחוניות הישראליות נערכות להציג בו כרגיל, מבלי שהתקבלו עד כה מסרים על הגבלתן האפשרית באירוע. במערכת הביטחון ייחסו בעבר את עמדותיו הלעומתיות של מקרון כלפי תעשיות הנשק הישראליות לניסיונו להיטיב עם החברות הצרפתיות, שמתחרות מולן בשוק העולמי.
המחאה של מדינות באירופה נגד מהלכיה של ישראל בעזה כבר הובילו בשנה וחצי האחרונות לעיכובים ממושכים, ולעתים אף לעצירה מוחלטת, באספקת חומרי גלם ורכיבים אלקטרוניים הנחוצים לתעשיות בארץ שעברו לייצר במתכונת חירום כדי לתמוך בצורכי צה"ל.
הגבלות אלה עמדו ברקע ההחלטה של משרד הביטחון לחזק ולהרחיב את ייצור הנשק בארץ, גם תוך פיתוח חלופות לסוגי נשק ורכיבים חיוניים שיובאו עד אז. דוגמה בולטת לכך היתה פצצות האוויר־קרקע במשקל טונה, שנשיא ארצות הברית לשעבר ג'ו ביידן סירב לשלוח לישראל, מחשש שתעשה בהן שימוש נרחב ברפיח תוך סיכון אזרחים. בשל אותה הגבלה, משרד הביטחון ביקש מאלביט מערכות לפתח יכולת ייצור עצמאית של פצצות מסוג זה.
במקרים אחרים נאלצו התעשיות הביטחוניות להתקשר עם ספקים חלופיים או להתחיל לייצר בעצמן רכיבים קריטיים למערכות שבעבר ייבאו ממדינות אחרות. בחלק מן המקרים, התעשיות פיתחו מנגנוני הפעלה חדשים למערכות נשק ותיקות, באופן שמייתר את הצורך ברכיב שנמצא קושי בהבאתו ארצה.
