המסעדה הכי ישראלית היא בכלל יפנית
המוני בית ישראל עומדים בתור לראמן ולסושי של וואט סאנג, ובצדק: היא טעימה, יפה וכיפית
יכול להיות שוואט סאנג היא המסעדה הכי ישראלית שיש פה כרגע. אחרי הכל, היא מציעה גם סושי וגם ראמן – שתי המנות שכל עם ישראל רוצה לאכול עכשיו. וכל עם ישראל גם כאן, עומד בתור בשלושה סבבים מלאים עד להתפקע כל ערב - בשש, בשמונה ובעשר. משהו שקשה לראות באיזשהו מקום אחר.
וואט סאנג נפתחה כמה ימים אחרי תחילת המלחמה. לכאורה, עיתוי אומלל במיוחד. והנה, למרות זאת, היא מתמלאת כאמור כל ערב, כמעט מיומה הראשון. לי למשל לקח חצי שנה להשיג כאן מקום, בשש, על הבר. וגם זה בקושי.
בחלק הקשוח אבל ההולך ומתרכך של רחוב הרכבת בדרום תל אביב קיבלה את פנינו מסעדה אלגנטית ומרהיבה ביופיה - ניגוד גמור לתפאורה העירונית שבחוץ. מלצרית אדיבה ויעילה ולא פחות מארבעה סושי מאסטרים מעונבים, שהמחול המודרני שביצעו לפנינו (מיתרונות הישיבה על הבר במסעדת סושי, וזו תמיד הבחירה המועדפת עליי) היה פשוט מהפנט. הם עובדים בשקט, במהירות מסחררת ובעיקר בדיוק השמור למקצוע המקסים שלהם.
התחלנו, אם כן, לא בסושי, אלא בלהיט התורן – מרק הראמן. יש כאן כמה וכמה סוגים, ואנחנו הלכנו על הספיישל – ראמן ברווז, משהו קצת פחות נפוץ. הוא הגיע עם ביצה רכה כמקובל (מדוע לגבות על כך תוספת של חמישה שקלים?) איטריות גמישות ונהדרות ממש, קצת באק צ'וי ופטריות אנוקי וכמובן פרוסות ברווז. זה היה אחד הראמנים הכי מוצלחים שיצא לי לאכול. הרבה פחות סמיך וכבד מראמן החזיר המסורתי. יופי של דבר.
המשכנו בסושי "רגיל" – טונה עטופה באורז עטוף באצה. אי אפשר לפספס. קצת בירה קירין מהחבית, קצת סאקה קר שהמלצר הנחמד מוזג ממנו צ'ייסרים (אבל בכוס הנכונה) ליושבי הבר, ואפשר להמשיך.
רול המאצ'י - מחליפו המיובא של האינטיאס המקומי שקשה לסמוך על זמינותו. לא שהוא רע, להיפך - השומניות שלו מתאימה יותר לסושי. זו מנה ענקית ונהדרת שגם בה, כמו בלא מעט מנות כאן, עובר הדג צריבה קלה במבער לפני ההגשה. זה קצת מוזר אבל קשה להתווכח עם הטעם. עוד רול, הפעם של הטורו של הטונה, החלק השמן בבטן הדג. שוב, אותה צריבה, שוב, אין טענות. כשזה טוב, זה טוב.
עכשיו הגיעה מנת ספיישל מפתיעה ומופלאה. קערת אורז סושי שעליו טרטר קצוץ של אותו טורו טונה ומעל הכל ביצי דג מומלחות בכתום זרחני וקצת גזיזי ירק לקישוט. ליד הצלחת, צלוחית עם ריבועי אצה שאתה מוזמן לגלגל לתוכם את תכולת הצלחת. בקיצור, סושי בהרכבה עצמית. מפתיע, קצת מצחיק להתעסק ככה בלהכין סושי אל מול עיניהם של המאסטרים בכבודם ובעצמם, אבל כיף גדול ובעיקר טעים בטירוף. קינחנו במוצ'י, אותו קינוח מוזר של בצק אורז רך ממולא בגלידה. לקחנו כדור מנגו וכדור דובדבנים. אחלה.
וואט סאנג היא יופי של מקום. היא אולי לא נאמנה למקור היפני במאה אחוז (תראו לי מסעדה יפנית ישראלית שכן), אינה יוקרתית כמו גייג'ין איזקאיה ברחוב לילינבלום, ואולי גם לא משחזרת הישגי עבר של מסעדות יפניות כמו יאקימונו או דיינינגס במלון נורמן מנוחתן עדן, אבל היא מספקת בילוי כל כך כיפי, שלמי אכפת. לפעמים עם ישראל צודק.
וואט סאנג, הרכבת 12, תל אביב
***
לפני הטיפ
- ראמן ברווז – 85 שקל (5 עבור הביצה)
- מאקי טונה - 39
- רול המאצ'י – 80
- רול טורו טונה - 89
- טונה ואורז – 92
- מוצ'י - 39
- קירין 500 מ"ל - 36
- קירין 250- מ"ל 26
