ריאיון
"האוכלוסייה של משרתי המילואים ומשלמי המיסים, הקטר ברכבת, עלולה לעזוב את הארץ"
קרנית פלוג, לשעבר נגידת בנק ישראל, מזהירה מקריסת השירותים האזרחיים בגלל המלחמה הנמשכת, הבידוד הבינלאומי והתקציב המוטה: "אני רואה תהליכים שעלולים לדרדר אותנו למקומות שאני אפילו לא רוצה לדמיין"
תקציב 2025, שעבר בכנסת בסוף מרץ, היה טעון ומורכב, הן מסיבות פוליטיות והן בשל המלחמה המתמשכת, שהוצאותיה העצומות מגדילות את הגירעון ומכבידות על הצמיחה. אבל בעבודת הניתוח המקיפה על התקציב שהשלימה קרנית פלוג, לשעבר נגידת בנק ישראל וכיום עמיתה בכירה למדיניות כלכלית, במכון הישראלי לדמוקרטיה, האוניברסיטה העברית בירושלים, היא מבליטה נקודה חשובה שלא נדונה מספיק: "הקריסה של ההוצאה האזרחית", כלשונה. ביום שלישי תציג פלוג את ממצאיה בכנס אלי הורוביץ של המכון הישראלי לדמוקרטיה. המחקר נעשה יחד עם החוקר רועי קנת פורטל.
מדוע את משתמשת במונח הקשה הזה, קריסה?
פלוג: "כי לשירותים האזרחיים כמו חינוך, בריאות, רווחה או השקעה בתשתיות יש השפעה חיובית ישירה גם על איכות החיים וגם על הצמיחה. עוד לפני המלחמה השירותים האלה נמצאו בישראל ברמה נמוכה יחסית, בעשירון התחתון של המדינות המפותחות. הוצאות המלחמה, גם החוב גדל, ואילו ההוצאה האזרחית פחות או יותר שמרה על חלקה, וגם זה לכאורה".
למה לכאורה?
"כי יש משהו קצת מטעה. ההוצאה האזרחית הנוכחית היתה צריכה לטפל בכל מיני צרכים נקודתיים ייחודיים, כמו טיפול בפגועי נפש וגוף וטיפול במפונים, שחורגים מהשירותים האזרחיים הרגילים. המשמעות היא שהיכולת לספק את השירותים הבסיסיים נפגעה. במבט קדימה, לנוכח העלייה המשמעותית בנטל הביטחון ובנטל החוב, ולנוכח הצורך לחזור לרמות גירעון סבירות, מבינים שההוצאה האזרחית צפויה לרדת עוד יותר.
"אם יגבילו את ההוצאה הכללית ואת הגירעון, ובמקביל יקיימו את מסקנות ועדת נגל לבחינת תקציב הביטחון, המשמעות היא שההוצאה האזרחית תשלם את מלוא המחיר. תהיה ירידה של ממש בהוצאה האזרחית, גם באחוזים מהתוצר וגם בהוצאה הריאלית לנפש. זו קריסה, כי אם השירותים הציבוריים ירדו עוד יותר, נהיה מתחת לכל המדינות המפותחות מבחינת איכות הבריאות, החינוך, התשתיות, המחקר והפיתוח, ההשכלה. זה ישפיע גם על איכות החיים שלנו אבל גם על הצמיחה במשק כי אלה מנועי הצמיחה העיקריים. אין לנו אוצרות טבע והמשאב שלנו הוא ההון האנושי. כדי לממש אותו אנחנו צריכים תשתיות. אם לא נעשה שינוי, המספרים יובילו לקריסה".
הדרישות התקציביות של ועדת נגל גבוהות מדי?
"אין להתעלם מכך שעבודת ועדת נגל נעשתה בעיצומה של המלחמה, כשהאבק עוד לא שקע, בלי עבודה יסודית לגבי תרחישי הייחוס העדכניים והאיומים שנהיה נתונים להם בעשור הקרוב. בעוד פרק זמן יהיה אפשר לבחון עוד פעם את הדברים".
אבל התרחיש מונח על השולחן: הממשלה החליטה לחדש את המלחמה ללא תאריך סיום.
"ככל שהמלחמה נמשכת ונעשית עצימה יותר, ברור שיידרשו משאבים נוספים כבר בתקציב 2025. אלה עלולים להגיע שוב מקיצוץ של ההוצאה האזרחית, כי לצערי לא נראה שהכסף החסר יבוא מהכספים הקואליציוניים. המשמעות היא פגיעה חמורה עוד יותר בשירותים. בנוסף, אם הבידוד הבינלאומי שאנחנו מתחילים לראות יעמיק, זה עוד סיכון אדיר לכלכלת ישראל. אנחנו תלויים מאוד בקשרים שלנו עם העולם, ביכולת שלנו לייצא, להתחרות, במחקר ופיתוח, בקשרים האקדמיים, האסטרטגיים, ביכולת לייבא ספינות ומטוסים וחימושים. מדובר בעלייה בסיכונים הכלכליים ולא רק הביטחוניים. כששומעים את האמירות של הידידות הכי קרובות שלנו באירופה, מבינים שמדובר בסיכון מאוד גדול. זה עוד היבט של התמשכות המלחמה".
אבל נתוני המאקרו של ישראל נראים בסדר.
"התמונה המאקרו־כלכלית מפתיעה לטובה ואין קריסה כלכלית. המשק צומח גם אם בצורה מתונה, האבטלה בשפל, השכר הריאלי ממשיך לעלות. המשק מפתיע בעמידות שלו וזה ביטוי לחוסן של החברה הכלכלית ושל המגזר העסקי, אבל זה לא בזכות הממשלה".
פלוג מסכימה שבתקציב 2025 "נעשו צעדים מסוימים כדי שהגירעון לא יהיה בממדים בלתי אפשריים", אך לטענתה המדיניות אינה תואמת את הנסיבות. "חלק גדול מהצעדים שנעשו הם זמניים, הכספים הקואליציוניים שניתנו משקפים סדר עדיפויות לקוי בעליל, והקיצוצים הרוחביים שנעשו הם עדות לכך שלא נקבע סדר עדיפויות. המדיניות התקציבית ב־2025 אינה מצביעה על כך שאנחנו עולים על איזשהו מסלול מותאם לנסיבות".
מה צריך לעשות?
"ההצעה שלנו לאיזון מחדש מסתכלת שנים קדימה, אך היא לא פשוטה כי היא כרוכה בהעלאת נטל המסים".
זו גזירה קשה.
"אי אפשר לרבע את המעגל: גם גירעון סביר שימנע סיכון למשבר חוב, גם מענה לדרישות תקציב הביטחון, גם מניעת קריסה של השירותים הציבוריים וגם מסגרת תקציבית סבירה — וכל זה בלי להעלות את נטל המס. מצד שני, חייבים לשמור על נטל מס שמשאיר את הכלכלה מספיק תחרותית ומשאיר מספיק תמריצים להשקיע ולעבוד. ההצעה שלנו היא להעלות את נטל המס לרמה החציונית במדינות OECD (מכ־30% לכ־36% תוצר, תוספת של כ־120 מיליארד שקל). העיקרון הוא הרחבת בסיס המס, ולא שוב להעלות את המיסים על קבוצה יחסית קטנה שמשלמת את רוב המיסים הישירים. אם תטיל עליה עוד נטל של מיסים, ועל זה עוד נטל של מילואים, יהיה מאוד קשה להחזיק אותה פה. זו קבוצה שיכולה להעביר את עצמה ואת הפעילות הכלכלית שלה לחו"ל, ובסוף היא הקטר של המשק".
איזה השלכות כלכליות יש לחוק ההשתמטות?
"בעבר חשבתי שעיקר הפוקוס בנושא החרדים צריך להיות בהיבט הכלכלי – פיתוח כישורים, לימודי ליב"ה ושילובם בשוק העבודה — ופחות בהגדלת שורות הצבא. היום הדיל הזה כבר לא בא בחשבון. גם בגלל צורכי הצבא וגם בגלל הפער העצום בין העלות של חיילים בסדיר מול עוד ועוד ימי מילואים. אבל זה לא רק בגלל ההיבט התקציבי. אי אפשר לקבל את חוסר השוויון הבלתי נסבל בגלל אי־שירות של החרדים. האוכלוסייה המשרתת היא במידה רבה הקטר של הרכבת, והיא עלולה ללכת".
את מתארת תמונה כמעט דיסטופית.
"יש לנו משק שנראה עמיד, אבל מצד שני אני רואה תהליכים כלכליים, חברתיים וביטחוניים שיכולים לגרום להידרדרות שתואץ אם לא יהיה שינוי חד במדיניות ובהתנהלות של גורמי השלטון. התהליכים האלה עלולים לדרדר אותנו למקומות שאני אפילו לא רוצה לדמיין. אני מקווה שמתישהו נראה התעשתות. עדיין אפשר לעשות שינוי חד, אבל השינוי הזה כבר צריך להתחיל".
את כלכלנית כבר 40 שנה וראית הרבה מאוד משברים. במה שונה המשבר הנוכחי?
"לא ראיתי משבר מתמשך כזה שמשפיע באופן כל כך רחב. למעשה, זה לא משבר אחד. זה משבר שהתחיל עם ההפיכה המשפטית ועם המחלוקות העמוקות והקיטוב, אחריו הגיעה המלחמה שסופה לא נראה באופק, ועכשיו הבידוד של ישראל. מכלול כזה מעולם לא ראיתי ואני לא יודעת מאיפה תבוא ההכרה בחומרת המצב. אם יהיה שינוי חד במדיניות ובסדרי העדיפויות של הממשלה ונראה שהיא מתחילה לעבוד בשביל האזרחים, העתיד והצמיחה, אז אבין שאנחנו יכולים לעלות על מסלול יותר חיובי.
"הממשלה צריכה לפעול כדי לרכוש מחדש את אמון הציבור. לגבש תקציב שיהיה לטובת כל האזרחים ולא מוטה לטובת הסקטורים שמיוצגים בממשלה. הכוונה לכספים הקואליציוניים, ההקצאות המגזריות, וגם המינויים הפוליטיים ופחות מקצועיים שהממשלה מבצעת. צריך להתחיל להאזין שוב לגורמי המקצוע".
איך ההפיכה המשטרית קשורה לכלכלה?
"מחקרים מצביעים על כך שמדינות שבהן נחלשים האיזונים והבלמים ויש בהן פגיעה במערכת המשפט — זה משפיע על הצמיחה. כשכללי המשחק לא ברורים ויש שרירותיות בהחלטות השלטון בלי בקרה שיפוטית, זה מרתיע משקיעים ומצנן פעילות כלכלית. לא במקרה כל חברות הדירוג התייחסו לסוגייה הזו".
חברות הדירוג מציפות לנו את חומרת המצב שאנחנו מדחיקים?
"הדו"חות שלהן מספקים מראה. גם הן מציינות את התמונה המקרו־כלכלית החזקה יחסית ואת עמידות הכלכלה ואת החברה האזרחית החזקה ואת המגזר העסקי התוסס. אבל הן גם מציינות את התהליכים שמסכנים את כל הטוב הזה. אם הן חושבות שהאופק נראה קודר, המשמעות היא שבאמצעות הדירוג שלהן הן מחייבות ממשלות לשלם את בריבית על החוב כבר היום. חברות הדירוג מצביעות על התהליכים האלה והשוק גובה את פרמיית הסיכון".
כל זה קורה כשיש בעל בית מאוד לא צפוי בארצות הברית.
"המושג הכי חשוב כאן הוא אי־ודאות, כי דונלד טראמפ אכן בלתי צפוי. אי ודאות כשלעצמה מדכאת פעילות, כי אנשים לא מקבלים החלטות כלכליות ונזהרים מהשקעות כשהם לא יודעים איזו מציאות יפגשו. מה שברור זה שישראל היא מדינה שחייבת לייבא ונהנתה מאוד מגלובליזציה, אם כתוצאה מהמכסים ייפגע הסחר העולמי גם אנחנו ניפגע. אם תוסיף לכאוס של מדיניות טראמפ את האיומים ממדינות אירופה, לדבר הזה עלול להיות מחיר מאוד כבד".
זה סביר שמדינות יבטלו את הסכם הסחר החופשי איתנו?
"אני לא יודעת מה יקרה אבל אלה סיכונים, והמדינה צריכה להתייחס אליהם. יש מפת סיכונים עמוסה, ותפקיד הממשלה להתייחס אליהם".
