600 ימים למלחמה
הקטר של המשק עדיין שידר עוצמה, אבל 8,300 הייטקיסטים עזבו לחו"ל
2024 התאפיינה דווקא בזינוק בגיוסי הון ובשיא של אקזיטים – שבאו אחרי שנת המאבק בהפיכה המשטרית – אבל מצד שני היתה נטישה של אנשי הייטק רבים אל מעבר לים. הנזקים הם בעיקר סטארט־אפים שלא הוקמו והשקעות שלא נעשו בישראל
לכאורה ההייטק הישראלי ממשיך להיות הקטר של המשק כנגד כל הסיכויים. ימים ספורים אחרי פרוץ המלחמה, הוטבע המוטו "Israeli Tech Delivers ,No Matter What" ואם אז היה מדובר בעיקר בתקווה ושאיפה, הרי שהאמירה נהפכה למציאות.
סטארט־אפים המשיכו לגייס הון: הגיוסים הסתכמו ב־12 מיליארד דולר לפי נתוני סטארט־אפ ניישן סנטרל. מדובר בעלייה של 31% לעומת 2023, שהיתה שנת התאוששות עד 7 אוקטובר. גם באקזיטים היתה צמיחה. מכירות של חברות סטארט־אפ הגיעו ל־10 מיליארד דולר, יותר מאשר בשיא הבועה ב־2021. זאת עוד לפני האקזיט ההיסטורי של וויז, שנמכרה לגוגל ב־32 מיליארד דולר בתחילת השנה.
החברות הציבוריות עמדו רוב הזמן בתחזיות ואפילו העלו אותן, מה שהוביל למגמה חיובית ברוב המניות שלהן. התעשייה אמנם לא השתוללה בגיוסי עובדים, אך גם לא התכווצה. זאת, למרות שההייטק מאופיין בעובדים צעירים שגויסו למילואים ולכן הושפע יותר מענפים אחרים מצווי 8. בשיא הלחימה בסוף 2023 ותחילת 2024 היו לא מעט חברות שרבע מעובדיהן, ואפילו יותר, היו במילואים. יתרה מכך, פרוץ המלחמה וחזרתם של הייטקיסטים רבים לשדה הקרב הולידה תעשייה לוהטת של דיפנס טק, שמושכת עניין מכל העולם ומביאה לישראל קרנות השקעה שלא פעלו בה לפני כן.
עם זאת בהתחשב בעובדה שאנחנו נמצאים בעיצומה של מהפכת ה־AI, ישראל היתה יכולה וצריכה לבלוט יותר. את ההשפעה של 600 ימי מלחמה אפשר לכמת בכל מה שלא קרה. זה מתחיל בדברים הקטנים, כמו אנשי עסקים שלא הגיעו לכאן כי הטיסה בוטלה בגלל המתקפה האיראנית או הטיל החות'י. זה ממשיך בעובד בגוגל או באפל שבראש השנה 2023 קיבל את האומץ להתפטר כדי להקים סטארט־אפ משלו, אך אחרי 7 באוקטובר הבין שעדיף לו להישאר במשרה הבטוחה. זה מצטרף לבוגר יחידה טכנולוגית מסווגת שחלם על סטארט־אפ עם החברים מהיחידה, אך גויס למילואים ודחה את ההקמה.
מי שכבר היה בתוך התעשייה, קיבל הצעה למכור את החברה לפני המלחמה, דווקא כשהחלה התאוששות בהייטק בעולם, הצעה כזאת אולי היתה נתקלת בסירוב, אבל היזם או היזמת בישראל של המלחמה מכניסים למערכת שיקולים נוספים – והתוצאה היא השיא באקזיטים. זה נראה טוב בסטטיסטיקות לאותה שנה וגם עוזר לשר האוצר להקטין את הגירעון, אבל יכול להיות שאם אותה חברה היתה נשארת עצמאית - היא היתה גדלה בישראל, מעסיקה כאן מאות או אלפי עובדים, ומפרנסת גם את המעגלים הרחבים יותר.
לכך אפשר להוסיף את נתוני רשות החדשנות, לפיהם מאז תחילת המלחמה ועד יולי 2024 עזבו את הארץ 8,300 הייטקיסטים. מדובר בשיא היסטורי של 2.1% מכלל העובדים בהייטק.
את הדבר הגדול ביותר לא נדע אף פעם כי ככה זה בעסקים. גופי השקעה מכריזים בחגיגיות כשהם מתחילים לפעול במדינה מסוימת, אך כשהם מפסיקים זה קורה בשקט. גופים אמריקאיים, שהם עיקר המשקיעים בישראל, ינסו להסתיר זאת בכל הכוח, אבל בלא מעט ועדות השקעה נרמז ב־600 הימים האחרונים כי אף אחד לא ייענש על הימנעות מהשקעה באזור מלחמה. לא מדובר אפילו בשיקולים אנטישמיים או אנטי ישראליים, בהם אולי אפשר לחשוד בקרנות מאירופה, אלא בניהול סיכונים הגיוני ביותר - מה הייתם אומרים אם מנהל קרן הפנסיה שלכם היה משקיע בחברות אוקראיניות?
עד כמה, אם בכלל, נפגע ההייטק הישראלי, ובעיקר תדמיתו והמוניטין שלו בעולם, נדע רק לאחר שהמלחמה תסתיים. אם זרם ההשקעות יזנק ושוב תישמע אנגלית בחדרי הישיבות בתל אביב, אפשר יהיה להשמיע צפירת הרגעה. אם, כמו היום, יזמי הסטארט־אפים יעלו כמעט מיד עם הקמת החברות על הטיסה לניו יורק וימשיכו לנהל אותן משם, נדע שהפגיעה היתה עמוקה ולטווח ארוך.
