"מוסף כלכליסט" מציג: המדריך לחילוני החרד
"הבעיה הכי גדולה במערכת החינוך היא המנהלים", אומר רם כהן, שניהל בתי ספר במשך 25 שנה. "המנהלים לא מבינים את התפקיד הדרמטי שלהם ואת החשיבות שיש להם בניהול בית ספר ממלכתי־חילוני".
מה זה אומר?
"חלק מהם מתבלבלים, חלק מפוחדים, חלק לא מודעים בכלל, חלק רוצים לרצות את כולם, או למצוא חן, והתוצאה היא שהם מאפשרים כניסה של אלמנטים דתיים לבתי הספר, ואגב כך מכשירים את התפיסה שבתי הספר הממלכתיים הם שעטנז של דת וחילוניות. ולא כך הוא, הרי קיימת מערכת חינוך ממלכתית־דתית. זו המערכת החילונית".
כהן (59) ניהל את התיכונים התל־אביביים תיכונט ועירוני א' ואת בית הספר היסודי הירדן בשכונת התקווה, וכיום הוא מנהל את מרכז טק שהקים — מסגרת ללימודי מחשבים שעיריית תל אביב וצ'ק פוינט מפעילות לתלמידים מדרום תל אביב ומיפו. הוא פרש מניהול תיכונט לפני שנתיים, כך שלא זכה לראות בבית הספר שלו את "השם יתברך תמיד אוהב אותך" הופך לצלצול, או את התפשטות הציציות בקרב הנוער החילוני, אבל הוא מכיר היטב את המגמות הכלליות, וסבור שנדרשות ערנות מוגברת של המנהלים והמורים — ומסגרת חדשה שתשמור על מערכת החינוך הלא־דתית.
החלחול של הדת למערכת החינוך, לפי כהן, קורה עוד לפני התכנים והסממנים והטקסים. "יש כניסה של משפחות מסורתיות ודתיות למערכת החינוך הממלכתית, והציפייה שלהן היא שבית הספר יאפשר פרקטיקות דתיות — למשל הנחת תפילין או שמירה על השבת בזמן נסיעה לפולין — בשם התפיסה שאומרת הדתי הוא מעל החילוני", הוא אומר. "ויש זליגה גדולה של מורים דתיים למערכת בגלל המחסור החמור במורים. אז את יכולה לקבל מהם טקסטים עם 'בס"ד', לפגוש מורים שאומרים 'אלוקים' ו'בעזרת השם', וזה משמעותי. גם בלב החילוניות של צפון תל אביב יש מנהלים בבתי ספר ממלכתיים ששולחים לצוות הזמנה יפה ומקושטת להפרשת חלה".
יש בעיה עם מורים שאומרים "אלוקים"?
"הבעיה היא שהילד החילוני שטוף בתכנים, מסרים ופרקטיקות דתיות ובנטיות אמוניות — ובמקביל בכלל לא נחשף ליהדות פלורליסטית, לא יודע מה זו יהדות חילונית, איך היא נראית, מה היא מכילה. מערכת החינוך הממלכתית לא מציבה אלטרנטיבה משמעותית בתחומי הרוח — ספרות, היסטוריה, הומניסטיקה — אז מה שנשאר בסוף הוא שהתלמידים שלנו מסתכלים על התכנים הדתיים, הלאומיים ובמקרה הגרוע הלאומניים כמענה לריקנות ששוטפת אותם".
"למשל טקסטים ביום זיכרון: האם הם טקסטים דתיים או חילוניים? האם יש בהם אלוהים או נס? מנהל יכול להכריע אם קוראים קדיש חילוני או דתי, אם מביאים רב להקריא או דמות חילונית או בכלל ילדה. מנהלים שמבינים שהם שליחי החברה החילונית עושים זאת"
מה אפשר לעשות?
"צריך אנשי רוח שיתוו תוכניות לימוד פלורליסטיות הומניסטיות אוניברסליות. הרי חלק משמעותי מהמורים גדלו בעצמם במערכת ממלכתית דלה, וגם תהליך ההכשרה שלהם דל. וצריך שומר סף שישמור על המערכת הזאת, כמו מועצת החמ"ד".
בחוק חינוך ממלכתי נקבע שעל החינוך הממלכתי־דתי יהיה ממונה דתי אורתודוקסי, וששר החינוך יידרש להתייעץ עם מועצה מיוחדת בכל הנוגע לזרם החינוכי הזה; עם השנים המועצה הזאת נהפכה למשרד חינוך קטן של בתי הספר הדתיים, שממנה מנהלים, דואגת להכשרות למורים, מכתיבה את התכנים וכדומה. כהן רוצה גוף כזה שינהל גם את החינוך הממלכתי, מה שיוכל לחזק את המנהלים, לצמצם את חוסר הביטחון או חוסר המודעות, ולתת גם למורים כלים נכונים.
"בלי זה, החינוך הממלכתי נתון לציפורניים הטורפות של יואב קיש ואבי מעוז, שמתערבים בתכנים", מסביר כהן. "יש להקים ארגון של בתי הספר הממלכתיים, אם לא מועצה ארצית אז השתלמות כלשהי שתיתן לצוותים את הידע הנדרש, שתעבוד עם המנהלים ותסביר להם את חשיבות השמירה על הצביון החילוני. עד כדי כך אני מאמין בדבר הזה שאני חושב שהוא צריך לעלות גם במכרזים לניהול כדי לוודא שמנהל מבין מה התפקיד שלו בכלל. צריך לעשות למנהלים השתלמויות על תרבות יהודית חילונית, שהם לא מכירים מספיק. וחשוב להבהיר להם שהם לא צריכים להשתתף בפרקטיקות דתיות".
איך משרטטים את הגבול?
"יש המון פרקטיקות דתיות בבתי הספר. הפעילויות של ארגון 'מסע ישראלי' למשל הן בהגדרה שומרות שבת. בכיתה ז' מנהלים מאפשרים להמון תלמידים להיעדר סביב פעילויות בר מצווה ילדים נוסעים מדי שבוע לבתי כנסת, לכותל, הולכים להנחת תפילין. כשניהלתי בית ספר לא אישרתי היעדרויות של יותר משני חברים שמשתתפים בשמחתו של חתן בר המצווה. יש הרבה מה לעשות.
"וקחי למשל טקסטים בימי זיכרון או בכלל: האם נבחרים טקסטים דתיים או חילוניים? האם אלה טקסטים שיש בהם אלוהים, או נסים? למנהל יש המון שליטה בזה, אם קוראים קדיש חילוני או דתי, אם מביאים רב שיקרא אותו או דמות אחרת, חילונית, או שבכלל ילדה תקרא. מנהלים עם מודעות, עם הבנה של המקום שלהם כשליחים של חברה חילונית, עושים את זה".
אילו תכנים צריך להכניס?
"צריך להדגיש תכנים הומניסטיים וליברליים, בטח על רקע המשבר הקשה שאנחנו חווים בדמוקרטיה. תכנים שקשורים לפלורליזם, סובלנות וקבלת האחר, לדמוקרטיה מהותנית ולא שטוחה וחיוורת, שקשורים לארכיאולוגיה והיסטוריה, המון נושאים שכמעט שלא עולים. החברה הממלכתית־חילונית לא מודעת אפילו לתכנים המשמעותיים שנמצאים בארון הספרים שלה".
כדוגמה כהן מסביר שאפשר לשלב תכנים משמעותיים סביב חגים ומועדים, גם אוניברסליים. "בין יום השואה ויום הזיכרון אפשר למשל לשאול אם השואה צריכה להוביל ל'אנחנו צריכים להיות יהודים טהורים שלא נטמעים, ורק בכוח אנחנו יכולים להינצל' וכו', או שהמסקנה היא אחרת. ולמשל שבועות — חג של תפיסות הומניסטיות שלו, קבלת האחר, הפרשת חלק לעניים, רות המואבייה כדוגמה לנאמנות, לחמלה ולאהבת האדם. וכסבתא רבתא של דוד המלך היא בלב הזהות של העם היהודי. זה סיפור שמלמד את חשיבות קבלת הגר ואהבת הגר, בניגוד לרוח התקופה".
"מוסף כלכליסט" מציג: המדריך לחילוני החרד
