"מוסף כלכליסט" מציג: המדריך לחילוני החרד
2019. פרופ' אמנון רובינשטיין — המשפטן חתן פרס ישראל, השר וחבר הכנסת לשעבר, דמות רבת־משקל בציבוריות הישראלית — וד"ר אביב גאון, משפטן צעיר יחסית, מפרסמים מאמר כמעט נבואי. הם קראו לו "המיעוט החילוני", והוא תיאר את האוכלוסייה הזאת כקבוצה מקופחת יותר מאחרות. המיעוט הזה, הם הסבירו, "אין ביכולתו להשפיע על סדר היום ולעצבו באמצעות המנגנונים הפוליטיים". הם הזהירו גם כי "סביר להניח שבעתיד הנראה לעין לא יתאפשר להרכיב קואליציה שלא תהיה חשופה לתביעות מופלגות מצד המפלגות הדתיות והחרדיות". רובינשטיין המנוח וגאון מנו בטקסט ההוא, שזמין ברשת, את הבעיות המרכזיות שפוגעות בחילונים — היעדר ההפרדה של הדת מנישואים, קבורה, תחבורה ציבורית ומערכת החינוך — והציעו פתרונות שונים לשימור זכויות המיעוט השקוף הזה, מחיזוק הרשויות המקומיות ומערכת המשפט עד הקמת מערכת חינוך נפרדת.
רובינשטיין הלך לעולמו בינואר, וגאון (41), חבר סגל באוניברסיטת רייכמן, בכלל עוסק בעיקר במשפט וטכנולוגיה. אבל הסוגיות שבהן התמקד המאמר ההוא עדיין מעסיקות אותו.
"להבנתנו, ישראל לא תוכל לשרוד במזרח התיכון הקשוח אם לא תהיה מדינה מתקדמת מבחינה מערבית", הוא מסביר את נקודת המוצא לטקסט ההוא. "ולכן אנחנו חייבים לשמר את האופי החילוני־ליברלי של המדינה".
והאיום על האופי הזה היום שונה מזה שהיה ב־2019.
"כן, ובכלל התחלנו לכתוב את המאמר לפני כמעט עשור, מאז חלו הרבה מאוד שינויים בחברה הישראלית".
השינויים לא נוגעים רק לבעיות, אלא גם לפתרונות. וגאון סבור שבחלק מהמקרים הכיוון אינו נכון. "קמו לא מעט תנועות בדלניות שמדברות על מנגנונים לחלוקת הארץ. אני אישית מאוד מתנגד לכל המודלים האלה, כי אני מאמין שהם לא אפשריים ולא נכונים — ראינו איך החלוקות האלה הצליחו בימי התנ"ך".
אז מה כן צריך לעשות?
"הגישה שלנו במאמר היא שיש לאפשר לכל ציבור בערים שיש בהן שכונות עם רוב דתי או רוב חילוני לחיות לפי אורח חייו ולשמר כמובן את המרקם הכללי של אותה עיר. זו גישה שמתכתבת עם פסק הדין המפורסם של השופט אהרן ברק בעניין בית שמש".
פס"ד סולודקין, מ־2004, הוא נקודת ציון חשובה בזכויות החילונים בישראל. מבחינת יו"ר ש"ס ושר הפנים אז אלי ישי זה היה "מסמר בארון המתים של הזהות היהודית במדינה", אבל המשמעות שלו בפועל היא אפשרות לחיים משותפים: ברק קבע כי אפשר להתיר מכירת בשר חזיר בשכונות שבהן הרוב חילוני, ובכך הבהיר שלרשות המקומית יש שיקול דעת בעניין אופי העיר ושעליה להפעיל אותו באופן שיביא לביטוי גם את הצרכים הייחודיים של התושבים בתחומה. "בבית שמש באותה תקופה היה מגוון רחב של אוכלוסיות בתוך השכונות, והשופט ברק בעצם בא ואמר: בואו נסתכל על כל שכונה ושכונה וניתן לה לחיות כפי שהיא רוצה", מסביר גאון. "הוויכוח היה בעיקר על החנויות הלא כשרות ששירתו עולים מברית המועצות, ולכן ברק אמר — אנחנו יכולים לפתוח חנות כזו באזורים שבהם הרוב צורך את המצרכים מאותה חנות".
ומה המשמעות הרחבה של זה?
"זו התפיסה הנכונה בעיניי — תפיסה שמקדמת יותר עצמאות לרשויות המקומיות, רשויות נבחרות שצריך לתת להן יותר כוח וסמכויות לנהל את העיר כפי שהן רואות לנכון. ואנחנו רואים שבערים שבהן זה אכן נעשה זה עובד לא רע".
איפה למשל?
"רעננה, למשל. זו עיר מעורבת קלאסית — יש בה שכונות דתיות, שכונות לא דתיות, מרקם חברתי מגוון, ואנחנו רואים שהדברים בסך הכל מתנהלים יפה. דוגמה נוספת היא מה שקורה עכשיו עם מתחם ביג גלילות ברמת השרון (שם העירייה מסרבת לקנוס חנויות שעובדות בשבת). המתחם הרי לא בתוך העיר בכלל, והעימות נובע מהניסיון של המדינה לכפות משהו על האוכלוסייה המקומית. וזה לא עובד. ולכן במודל שבו יש לרשות המוניציפלית יותר עצמאות לנהל אוטונומיות קטנות בתוך היישובים, זה יכול למנוע את החיכוכים שאנחנו רואים ברמה הלאומית כל הזמן".
"ישראל לא תוכל לשרוד במזרח התיכון הקשוח אם לא תהיה מדינה מתקדמת מבחינה מערבית, ולכן אנחנו חייבים לשמר את האופי הליברלי החילוני של המדינה"
זירה מרכזית אחרת שבה יש לדאוג למיעוט החילוני היא כמובן מערכת החינוך. "פרופ' אמנון רובינשטיין היה שר החינוך וזה היה אחד הנושאים הקרובים ללבו. יש לנו מערכת חינוך עצמאית לציבור הדתי, וההשקעה במערכת החינוך הכללית של המדינה הולכת ויורדת, ולכן צריך לאפשר גם לציבור החילוני־ליברלי לקיים מערכת חינוך משלו. אנחנו כבר רואים ניצנים לזה, יש בתי ספר פרטיים, הכפר הירוק וכו'. אבל הכוונה היא כמובן לא לאפשר חינוך רק לעשירים, אלא לתת יותר ויותר אפשרויות חינוך עם סבסוד רחב מהמדינה, כמו שהיא מסבסדת באופן נדיב את החינוך הדתי והחרדי".
גאון מדגיש שיש להשקיע גם בחינוך הדתי והחרדי, אבל בחינוך כזה שיבטיח שנישאר מדינה מתקדמת, כלומר חינוך טכנולוגי. "יש לנושא הזה הרבה יותר מודעות היום, גם בחברה החרדית, וצריך לאפשר מסגרות לימוד כאלה בכל הזרמים", הוא אומר.
כשני משפטנים, לצד הדיון באוטונומיה של רשויות מקומיות ושל מערכות החינוך רובינשטיין וגאון דנו בהרחבה גם במערכת המשפט. הם הדגישו את החשיבות של בית המשפט העליון בשמירה על זכויות המיעוט החילוני מעצם היותו שומר זכויות באופן כללי. גם הסוגיה הזאת נהפכה לכואבת עוד יותר מאז שהמאמר נכתב.
"ההפיכה המשטרית היא דבר שיכול להקריס את כל החברה הישראלית. בית המשפט העליון הוא לא שומר החילוניות, הוא שומר המדינה", אומר גאון. "הוא מנסה לייצר איזון בין הממשלה לציבור ולמנוע מצב של עריצות הרוב. בלי בית משפט עליון חזק שיוכל לשמור על הזכויות של כל אחד ואחד מאיתנו לא נוכל להמשיך להתקיים, וודאי לא נוכל לקיים את המודלים שציינתי קודם. כל מה שאני מדבר עליו לא יוכל להתקיים בלי מערכת משפט יציבה ובלי בית משפט עליון עצמאי, חזק, עם סמכויות, שהממשלה מצייתת לו. יש ביקורת על מערכת המשפט, זה בסדר, אבל צריך להבין שאם נהפוך את בית המשפט העליון לשלוחה של הממשלה לא רק הציבור החילוני ייפגע, אלא כלל הציבורים במדינה".
"מוסף כלכליסט" מציג: המדריך לחילוני החרד
