פרשנות
אם סמוטריץ' כבר החליט על פרוזנפר – זו טעות קריטית בעת הזו
מהרן פרוזנפר, היועץ הכספי לרמטכ"ל לשעבר, עלול להתמנות לראש אגף התקציבים באוצר, דווקא בעידן של ויכוח סוער עם משרד הביטחון
מהרן פרוזנפר התבקש לערוך הסדר ניגוד עניינים למקרה שימונה להיות ראש אגף תקציבים במשרד האוצר, וניגודי העניינים שלו, נכון לרגע זה, עדיין נבדקים. העובדה ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' עוסק בהיבטים המשפטיים של מועמדתו, תומכת בהערכה שסמוטריץ' החליט באופן סופי למנותו לתפקיד. מנגד, המועמדים המובילים האחרים לתפקיד – נח הקר ואורי שיינין – אינם נדרשים להסדר כזה, מאחר שאינם אנשי עסקים שייעצו למגזר הפרטי במשך עשורים.
פרוזנפר (55) ידוע בשל כהונתו כיועץ כספי לרמטכ"ל ב־2011-2007. יש לו היכרות עמוקה עם תקציב מערכת הביטחון, אך היכרותו עם האוצר היא בעיקר מצדו השני של המתרס, כאיש מערכת הביטחון המתווכח עם נטיית האוצר לשמרנות פיסקלית ולניסיון לאזן בין צורכי ההוצאה השונים. אם סמוטריץ' יבחר בפרוזנפר זו תהיה בחירה חריגה במיוחד, שכן בדרך כלל נהוג למנות לתפקיד ראש אגף תקציבים את מי שעבדו מספר שנים בתוך האגף, ואילו הפעם, לא רק שסמוטריץ' בוחר אדם מחוץ לו, אלא אדם עם אוריינטציה כלכלית שונה מהותית מזו של האוצר ובנק ישראל. לשם הבנת האוריינטציה של פרונזפר ניתן לקרוא את הראיון שהוא העניק לכלכליסט בינואר 2025, שם הביע התנגדות לתקציב המרסן של 2025 ואמר ש"הוא היה מוריד מסים".
ניתן להעריך שהבחירה של סמוטריץ' בפרוזנפר קשורה לכך שהשר מעוניין להוביל שינוי באגף תקציבים. הדרישה לשינוי באגף אינן בלעדיות לסמוטריץ', והושמעה לאורך השנים מכלכלנים שונים שהצרו על הכוח הגדול שבידיו ודרכי הפעולה שלו. אבל הבחירה בדמות שאינה אמונה על שמרנות פיסקלית כמו זו הרווחת באוצר מפתיעה וגם עשויה להביא לחיכוכים ומתיחות באגף ובמשרד, במקום להביא לשינוי בהתנהלותו.
המינוי מפתיע גם מבחינת שיקוליו הפוליטיים של סמוטריץ'. הנכס המקצועי העיקרי שנותר לו הוא השמירה על המסגרות הפסיקליות וההתעקשות שלא לקבל את ההמלצות שהגיעו מסביבת ראש הממשלה להעמיק את הגירעון ב־2024 וב־2025. סמוטריץ' נוהג לכנות זאת "נהגנו באחריות תקציבית". מינויו של פרוזנפר מעביר מסר הפוך. היו שאמרו כי סמוטריץ' מעוניין בו כי הוא סבור שיסייע לו לקדם העברות תקציביות לסקטורים ומטרות שבהם שר האוצר מאמין, אלא שספק רב אם אדם כמו פרוזנפר, שלא מכיר את שורות התקציב הקטנות בכל משרד, יוכל לסייע לו, ויתירה מזו, לא נראה שפרוזנפר יסכן את שמו בשביל סמוטריץ'.
הבחירה בפרוזנפר היא שגיאה חריפה דווקא בנקודת זמן זו, כשאנו בעיצומם של מאבקי תקציב חריפים בין האוצר לבין מערכת הביטחון. יחסי הכוחות השתנו: משרד הביטחון התחזק, כי הציבור קשוב כעת יותר לנושאים ביטחוניים מאלה הכלכליים. דרך המלך היא שהאוצר ומערכת הביטחון יתכתשו ויגיעו להכרעות תקציביות מאוזנות. מינויו של איש מערכת הביטחון לתפקיד מפתח, יחליש מאוד את האוצר.
דוגמה לבית הגידול של פרוזנפר אפשר למצוא בהתנהלותו כשהיה חבר ועדת נגל, שבה היו שתי סוגיות שבהן הוועדה נחלקה ל"כלכלנים" ול"ביטחוניסטים". הסוגיה הראשונה היתה קשורה לבקרה על תקציב הביטחון, כאשר הכלכלנים תמכו בהגדלת הבקרה התקציבית של האוצר על צה"ל. פרוזנפר היה שייך לרוב הביטחוניסטי, שהתנגד לכך. הסוגייה השנייה נגעה למודל פנסיות הגישור: רוב הכלכלנים בוועדה, למעט הבר, סברו כי יש לצמצם אותן ולשנות את מודל הקבע, ופרוזנפר לא הצטרף לדעת המיעוט.
מעבר לכך, על אף שאין ספק בכישוריו של פרוזנפר כאיש תקציבים וכיועץ כלכלי, הוא חסר את הניסיון הפורמלי בכל הקשור לקידום רפורמות בממשלה. אחד מתפקידיו המרכזיים של אגף תקציבים הוא להעביר חוק הסדרים. היכולת לקדם תהליכי חקיקה בינמשרדיים נרכשת בשנים הראשונות של העבודה במשרד האוצר, ואף אדם, מוכשר ככל שיהיה, לא יכול לדלג על השלבים הללו.
מלשכת סמוטריץ' ומפרוזנפר לא נמסרה תגובה.
