הקרב על האלומיניום: ישראל הכריזה מלחמת סחר על סין והטילה פצצה בדמות היטל ציפה על יבואני פרופילים
משלוחים של אלומיניום שיצאו מסין לפני ההחלטה, מצאו עצמם תחת דרישת תשלום ערובה למדינה בסך עשרות אחוזים., מאות הקבלנים יבואנים גילו את המהלך — בין לילה
משלוחים שיצאו מסין לפני ההחלטה מצאו עצמם תחת ערובה של עשרות אחוזים. מאות קבלנים ויבואנים גילו את המהלך — בין לילה.
ב־5 במאי 2025, פרסמה ועדת המשנה להיטלי סחר במשרד הכלכלה והתעשייה החלטה דרמטית: פתיחת חקירה רשמית בגין יבוא בהיצף של פרופילים וצינורות אלומיניום מסין, לצד הטלת ערובה זמנית בשיעור של עד 39.35% על כלל היבוא הרלוונטי — החל ממועד הפרסום.
צעד זה מציב את ישראל בלב הזירה הבוערת של מלחמת הסחר בין סין למערב. והפעם, לא מדובר בשיח תיאורטי, אלא במהלך רגולטורי תקיף, המשפיע מיידית על שורת יבואנים, סוכני מכס, יזמים וקבלנים בשוק המקומי.
מהי למעשה ערובה זמנית? מדובר בדרישת תשלום מראש (או ערבות בנקאית), הנגבית מכל מי שמייבא את המוצר שנמצא תחת חקירה, וזאת עד להשלמתה. אם יוחלט בעתיד שלא להטיל היטל סופי — הכסף יוחזר. מטרת הערובה: למנוע הצפה מיידית נוספת של סחורה במחירי הפסד, ולשמר את האפקטיביות של ההליך כולו.
והדבר שמקשה על כולם היא שיש לה תחולה רטרואקטיבית: על משלוחים שכבר יצאו, על סחורה שבדרך, וגם על עסקאות שהושלמו מבעוד מועד. המשמעות: תקנות השוק השתנו — בין לילה.
ההשלכות אדירות. עשרות יבואנים מצאו עצמם מול קונטיינרים שכבר עזבו את סין או שוכבים במכס, ופתאום נדרשים להפקיד סכומי עתק כדי לשחרר סחורה שהם התחייבו כבר למכור במחיר אחר. יש מי שקיבלו את הבשורה כשפרופילים כבר הורדו מהנמל — ויש מי שמצאו עצמם מחויבים ללקוחות, קבלנים ויזמים במחירים שלא יכולים עוד לעמוד בהם.
כך בונה ממשלה מחירי הפסד — ומדינה ריבונית משיבה
ומדוע? שלוש חברות ישראליות ותיקות קליל תעשיות בע"מ, אלובין תעשיות אלומיניום בע"מ ו־אקסטל בע"מ , הגישו תלונה רשמית ליחידת הממונה על היטלי סחר במשרד הכלכלה. יחד הן מהוות למעלה מ־50% מהיקף הייצור המקומי בתחום — תנאי סף שנקבע בחוק היטלי סחר ואמצעי הגנה, התשנ"א–1991, לשם פתיחה של חקירת היצף.
לטענתן, שוק האלומיניום הישראלי מוצף בפרופילים וצינורות אלומיניום המיובאים ממפעלים בסין במחירי הפסד, תוך התערבות בוטה ומתמשכת של ממשלת סין.
מדובר בתמיכה ממסדית הבאה לידי ביטוי ב־סבסוד חומרי גלם, פיקוח ממשלתי סיני על מחירי האנרגיה, החזרי מס על יצוא פרופילים, ותנאי אשראי מועדפים ליצואנים המקורבים.
לטענת המתלוננות, כל אלה יצרו מצג של תחרות, שמחיריה אמנם נמוכים, אך נבנים בידי כלכלה ריכוזית ממשלתית של סין, ולא על בסיס עקרונות שוק חופשי.
הבדיקה שביצע הממונה על היטלי סחר, הגוף המקצועי המוסמך לבחון את התלונות, איששה את עיקרי הטענות: ענקית תעשייה סינית, אחת הספקיות המרכזיות ליבוא לישראל, הנמצאת בבעלות ממשלתית, למעשה רוכשת חומרי הגלם מחברות סיניות מקושרות, במחירים נמוכים מהמחיר הבינלאומי. האנרגיה נרכשת ישירות מהרפובליקה, בשיעור מפוקח, שוק העבודה הסיני, לפי ממצאי החקירה, מאופיין במגבלות מבניות: לדוגמה, מגבלות על התאגדות, פיקוח על שכר, והכל בהצמדה ליעדי תוכנית החומש של ממשלת סין.
בשל כך, הוועדה קבעה שסין אינה עומדת בהגדרות של "כלכלת שוק".
החוק הישראלי, כמו גם הדין הבינלאומי, מתיר במקרים כאלה להתבסס על מדינה חלופית (מה שנקרא בשפה הכלכלית "מדינה פונדקאית") לצורך קביעת המחיר ההוגן, הוועדה בחרה בטורקיה כבסיס ההשוואה.
לאחר חישוב מחירי ייצור על פי הנתונים הכלכליים שלה, נמצא פער מהותי בין המחיר ההוגן לבין המחיר שבו נמכרים פרופילים וצינורות אלומיניום הסיניים בישראל.
המשמעות של הבדיקה באמצעות המדינה הפונדקאית : מתקיים יבוא אלומיניום בהיצף.
אך לא די בקביעה הזו, החוק דורש יותר מכך, יש להצביע על נזק ממשי לתעשייה המקומית, יותר מזה, קשר סיבתי ישיר בין ההיצף לנזק.
הראיות שהובאו בפניי הוועדה הצביעו על ירידה עקבית ברווחיות, קיטון בתעסוקה, דחיית השקעות, פגיעה בתשואה להון, ירידה בניצול כושר ייצור, גידול במלאים — וכל זאת למרות שבשוק המקומי דווקא נרשמה עלייה בביקוש. לא נמצאה כל ראיה להסדר מגביל תחרות או להתפתחויות טכנולוגיות שהצדיקו את השחיקה. המסקנה של הממונה הייתה חד־משמעית: הקשר הסיבתי מתקיים.
ומה יכולים היבואנים לעשות?
ליבואנים, המשמעות ברורה: מי שחושש שיידרש לשלם סכומי עתק יכול לשלם את הערובה "תחת מחאה" , כלומר, להוסיף להפקדה הבהרה בכתב כי מדובר בתשלום שמבוצע תוך שמירה על זכות לערעור והשבה.
ולמי שמעוניין ללכת רחוק יותר?, ניתן להגיש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים, ניתן לתקוף את עצם קיום החקירה, את הטלת הערובה, או את שיעור ההיטל הזמני.
ומה הלאה?
חקירת הוועדה לענין ההיצף תימשך עוד כחצי שנה, לאחר מכן, תוגש המלצת הממונה לוועדה המייעצת. הוועדה תעביר את המלצותיה לשר הכלכלה, אשר יקבל את ההכרעה הסופית: האם להטיל היטל קבוע — או לוותר עליו.
ולצד הדרמה המקומית, מתהווה מגמה ברורה גם בזירה הבינלאומית: ארה"ב, האיחוד האירופי, קנדה ואוסטרליה כבר נקטו צעדים דומים. ישראל אינה לבד, היא מיישרת קו.
והאם האלומיניום הוא רק ההתחלה? שוקי הטקסטיל, הרהיטים, הפלדה ואפילו הטכנולוגיה עלולים להיות הבאים בתור.
הקרב על האלומיניום הוא לא רק עניין של תעשייה. הוא שאלת זהות כלכלית.
והשלכותיו יורגשו בכל מקום שבו פוגש האלומיניום את המציאות: בבנייה, במסגרות, בריהוט, בתעשייה הסולארית — וגם במחיר הסופי שישלם הצרכן הישראלי.
עו״ד דרור דיין, שותף בכיר ראש המחלקה המסחרית א.אלטו קליין שטיינמץ
d&b – לדעת להחליט
