דעה
שלוש תהומות, שלושה כשלונות
השילוב בין מכונת רעל שחוצה כל קו אדום אפשרי, לבין חוסר היכולת של נתניהו לבחור במסלול הנכון - הוא הרסני לישראל
1. התהומות: פרקש, אברמוביץ', אלכסנדר. משפחתו השכולה של הטייס תם פרקש ז"ל; הלוחם הפצוע עטור הצל"ש, הפרשן אמנון אברמוביץ'; ופדוי השבי, המתנדב שהגיע מארה"ב והתגייס לגולני, עידן אלכסנדר. המשותף לשלושתם הוא קיתונות הביוב ששפכו עליהם מכונות הרעל של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
לפני שחצינו את הקווים האדומים הבוהקים האלה, היה ברור שמדובר בסמלים טהורים שאין לגעת בהם. מדובר במי שנפגעו והקריבו עבור מדינת ישראל את היקר מכל. לכן הם קנו לעצמם מקום מחוץ לחילופי החבטות בביצה הפוליטית. אבל, לא. מתברר שלתהומות השפל אין גבול. אין חסינות אפילו לשכול, פציעה, גבורה והתנדבות בשירות העם והמדינה. הקו הזה נחצה בהשראת נתניהו שידע תמיד לקנות לעצמו את ההתחשבות והחמלה כאח שכול.
מחדליו ונזקיו של נתניהו הולכים ונערמים, וזהו אחד המסוכנים ביותר, לצד הכשרת הכהניסטים והמשלתם עלינו. "מכונות רעל" הן מושג אינסטרומנטלי שמבטל את הממד האנושי. לא אנושי במובן הרחום, המקובל, אלא אנושי כבני אדם, נאמני מנהיג שמוכנים לדרוס הכל בעבורו.
וזהו עוד תמרור אזהרה מפני ההפיכה המשטרית שמייצרת את בני האדם האלה, המורעלים, המשועבדים ללא תנאי לדיקטטור. אלה שמעמידים את נשמותיהם השחורות והעכורות לטובת הצורך התמידי לשרתו. ללא תנאים וגבולות; ואם נדרש מהם, מוכנים גם לדרוס את ערכי היסוד הבסיסיים והמקודשים שעליהם קמה המדינה. המדינה שבכוונתם להחריב.
2. הכשלונות: ההפקרה, המלחמה, טראמפ. לשלוש התהומות שמנינו יש קשר הדוק לשלושת הכשלונות שמאיימים עלינו: הפקרת החטופים, הסתבכות במלחמה שסיומה אינו ברור ואובדן המעמד הבינלאומי בציר האזורי שנשיא ארה"ב בונה כאן. האפשרות שנתניהו בוחר במסלול הזה על פני המריית פיהם של סמוטריץ' ובן גביר היא מזעזעת, בלתי נתפסת. היא הכישלון הנורא והמסוכן ביותר של ראש ממשלה ישראלי אי פעם.
חזון הכהניסטים ברור: מלחמה אינסופית וממשל צבאי שבחסותם יוקמו בעזה התנחלויות שידונו אותנו להקזת דם מתמשכת, לפשעי מלחמה, לבידוד אזורי ובינלאומי. עם לבדד ישכון ועל חרבו יחיה. לשם נתניהו מוליך אותנו. זו הדרך שהוא מעדיף על פני סיום המלחמה, החזרת החטופים והשתלבות בברית האזורית שטראמפ מרכיב. מנהיגות היא לא פעם בחירה בין דרכים שלא ברור לאן בדיוק הן מובילות. במקרה הנוכחי ברור מה רוצה רוב הציבור. וברור גם מהי הדרך הנכונה.
לצד תהומות השפלות, אנחנו צונחים גם לתהומות קיומיים שבהם נתניהו בוחר כדי לשרוד. לשרוד את משפטו, את הקואליציה שלו, את ועדת החקירה הממלכתית שלא תקום. האינטרס האישי גובר על האינטרס הממלכתי. טובתו האישית על טובת המדינה.
ועדיין, לא מאוחר לבחור בסיבוב הפרסה המיוחל. להתפכחות הזו נחוצים אומץ וחזון שנתניהו לא ממש מצטיין בהם, בניגוד להצטיינות שלו בדברי רהב על ניצחון מוחלט ובדברי הסתה נגד כל מי שחולק עליו. שני נראטיבים שמוליכים לשלוש התהומות ולשלושת הכשלונות.
עם נתניהו של פעם אפשר היה לדבר על חומרת ההפקרה, על סכנות המלחמה, על חשיבות הקשר עם ארה"ב, על השתלבות בציר אזורי. את נתניהו של פעם קל היה לנתק מהכהניסטים. נתניהו של פעם היה מגיע לבחירות הנכונות. משפטו הפלילי ומבנה הקואליציה שלו מונעים זאת ממנו. את הפלונטר הזה חייבים לפצח לפני שיהיה מאוחר מדי. עבורו ובמיוחד עבורנו.
