פרשנות
הבשורה של קרעי: השתלטות מיליארדרים על התקשורת ושכפול ערוץ 14
רפורמת השידורים של השר סוללת את הדרך לריבוי ערוצי 14: ערוצי תעמולה בשליטת בעלי הון, ללא פיקוח או רגולציה אמיתיים. העלמת ביקורת על רה"מ נתניהו היא חלק מהדיל
למה מותר ואפילו חובה לחשוד בכל רפורמת שידורים שמציג שר התקשורת שלמה קרעי? בגלל שתי סיבות. ראשית, כי הוא שייך לאלה שבטוחים שערוץ 14 הוא תקשורת לגיטימית, ערוץ שלא רק חשוב לנרמל אלא גם לשבט ולהרבות. שנית, כי עולמו הערכי והמעשי של השר קרעי נטוע בתורת מורו ורבו המנוח הרב מאיר מאזוז. לא נפרט כאן את השקפותיו הלא ממש ליברליות, אבל הצירוף של ערוץ 14 והרב מאזוז זה הכי רחוק מדמוקרטיה. שר שאין בו חינוך, נשמה והבנה דמוקרטיים, שהמודלים שלו הם ערוץ 14 והרב מאזוז, לא באמת יכול להעביר רפורמה תקשורתית במדינה דמוקרטית.
יש ברפורמה סעיפים שאפשר להכריז עליהם כטובת הציבור. למשל, הוזלת המחיר לצרכן; הרחבת שידורי הספורט; חיוב גופים בינלאומיים לממן יצירה מקומית. אבל אלה סוכריות להמתקת גלולת הרעל שהיא מכונת הרעל. הן נועדו להסוות את המטרה האמיתית - לדכא את התקשורת הביקורתית לנתניהו, במיוחד ערוצי 11, 12, 13, ולהרבות ערוצי 14 שהפך לאחד מכליה החשובים ביותר של ההפיכה המשטרית - למכונת רעל ממוסדת ואפקטיבית שמגיעה לכל בית בישראל והופכת למדורה השבט של הבייס.
את שורשי הרפורמה ניתן לזהות בעדות ראש הממשלה במשפטו הפלילי בתיקי האלפים. פעמים רבות שטח נתניהו את תסכולו מתקשורת השמאל לצד גאוותו בהצלחותיו "לגוון" אותה: קודם ב'ישראל היום' ועכשיו בערוץ 14. כמו ששכנע את המיליארדרים אדלסון ומירילשווילי להקים פלטפורמה ימנית, כך ניסה לשכנע את שאול אלוביץ להעמיד את וואללה לרשותו, סליחה, לרשות הימין והעם.
וכאן מגיעים לסכנה הגדולה הראשונה של רפורמת קרעי: ביטול המודל הכלכלי הנוכחי ובניית מודל חילופי שנשען בעיקרו על מיליארדרים אידיאולוגיים (או מושחתים) שיהיו מוכנית להקים ערוצי תעמולה לטובת השלטון. גם היום תוחלת הרווח בשידור חדשות אינה גבוהה. אחרי הרפורמה היא מתרסקת אף יותר. אם ניר צוק לא רכש את רשת לפני הרפורמה, על אחת כמה וכמה אחריה. חברת חדשות, במיוחד בישראל, שיש בה פריצות תכופות לאירועים מתגלגלים, ארוכים ובלתי צפויים, אינה עסק רווחי. קיומה תלוי במימון פלטפורמות מסחריות שיממנו אותה. בנוסף, אין באמת שוק לחברות רבות כאלה. הקהל הקטן יתחלק ממילא בין שלוש-ארבע לכל היותר. כמו היום. ולכן, ריבוי חברות יתקיים רק בחסות מיליארדרים - חדורי שליחות אידיאולוגית או כאלה שיגבו תמורה מהשלטון אותו ישרתו במקומות אחרים. במקום מקצועיות, ממלכתיות, ניטראליות - נקבל תעמולה בחסות אידיאולוגיה או שחיתות.
נתניהו אובססיבי לתקשורת ועסוק בשכנוע מיליארדרים לרכוש ו"לגוון" את השוק. רפורמת קרעי תקל עליו. והיא תקל בסיועו של המרכיב הנוסף בה: לצד ביטול המודל הכלכלי של רישיונות והמרתו במרשם, תבוטל הרגולציה הנוכחית שעדיין ניכרים בה ניצני עצמאות, והעברת הפיקוח ללשכת השר. לא עוד מועצה ורשות שגם אם נבחשות פוליטית, החוק עדיין מקפיד על עצמאות ובלתי תלות מסוימים. מעכשיו, מועצה ורשות יהיו בשליטת השר.
התוצאה תהיה ריבוי חברות וערוצי חדשות נטולי פיקוח אמיתי (וגרוע מזה - כפופים לפיקוח פוליטי); נטולי אכיפה אתית אמיתית; נטולי איכות בגלל חוק הרייטינג שידכא סוגה עלית כדוקו וסדרות מושקעות; ובמיוחד נטולי הפרדה מבנית מבעלי השליטה ובעלי המניות שיפעילו לחצים והשפעה. וזהו סיפור הכיסוי האורווליאני שמתלווה לכל הסיפור הזה: מתחת הסיסמה של ריבוי חופש הביטוי מסתתרת המטרה האמיתית של ריבוי ערוצי 14.
