מבחן רכב
טיבולי של KGM: נסיעה משודרגת הרחק מהמיינסטרים
טיבולי של KGM מוכר עוד מהימים שהחברה נקראה ססאנגיונג. בעל הבית החדש שדרג את הדגם במראה משופר, מנוע מודרני ואבזור. התוצאה היא מכונית כביש־שטח יעילה ולא מתיימרת, ששומרת אמונים לתפעול אנלוגי וידיות. היא לא מושלמת, אבל המחיר שלה הופך אותה לאופציה לא רעה
השם הוא KGM, ראשי תיבות של משהו שקשור בתאגיד קוריאני ענק שמשלב הייטק, תובלה, מסורת, פנאי, ערכים, קשיחות, משחקי הדיונון ויופי. אבל לא באמת: KGM היא חטיבת המוביליות של תאגיד קוריאני ענק שרכש לפני כמה שנים את ססאנגיונג (פעמיים ס, זה השם), יצרנית קוריאנית שהיא לא פחות ותיקה מיונדאי או מקיה, אבל לא ממש מצליחה כמוהן, מאחר שיונדאי וקיה עשו מהלכים נכונים מבחינת איחודים והצגת דגמים חדשים. ססאנגיונג, לעומת זאת, התמקדה מאז ומתמיד ברכבי שטח או במיניוואנים, תשאלו את שוטרי משטרת ישראל שנוהגים ברכבי השטח של ססאנגיונג.
המכנה המשותף לכל הדגמים של החברה, בלי יוצא מהכלל, הוא שמי שעיצב אותם עשה את זה במטרה להכעיס. אבל במקרה של טיבולי, הדגם הקטן של החברה, הרוכשת KGM הבינה שאין מה לעשות – מכוער זה משהו שלא מוכר.
אז יש לנו דגם טיבולי חדש, אבל לא בדיוק חדש: אותה שלדה, אותו חלק אחורי, אבל המנוע הוחלף במנוע יותר מתקדם, תא הנוסעים עבר שדרוג משמעותי. יתר הדגמים של ססאנגיונג, דווקא המכוערים שבהם, עברו רק החלפת סמל. במקרה של טיבולי השינוי יותר משמעותי: הגריל עכשיו אטום, יש בו חלקים שחורים, המראה של הדור החדש של טיבולי הרבה יותר הרמוני, אפילו חביב. הוא קצת מזכיר את שברולט טראקס הישנה. זו לא בדיוק מחמאה, אבל זה גם לא נאמר לגנאי.
לא מאמינה בשטויות
בפנים השדרוג יותר מהותי, אבל לא חף מחסרונות. ראשית: ססאנגיונג היא יצרנית שלא מאמינה בשטויות. זה טוב, כי הבקרות של לא מעט פונקציות של הרכב הן אנלוגיות, כלומר לא צריך מסכים עמוסים בשטויות. וזה רע, כי לפעמים ההסתמכות על אנלוגיה מוגזמת.
ראשית, מושב הנהג. זה של טיבולי טוב, אבל הכיוון שלו מבוצע באמצעות ידיות שלא מאפשרות כיוון עדין של המושב. ההגה, כנהוג בססאנגיונג, גדול יחסית, "גברי". הבקרות שעליו, אשר שולטות במסכים השונים שבלוח המחוונים, מאפיין מדליק כשלעצמו, הן מעט מסורבלות. למשל, קל להחליש את עוצמת השמע במקום להחליף תחנה ברדיו, אולי זה משהו שדורש עוד הסתגלות. איכות החומרים, כמו ברוב הדגמים של ססאנגיונג, טובה. ססאנגיונג החלה כיצרנית של רכבי שטח וניכר שיודעים שם איך להרכיב משהו שיחזיק מעמד הרבה שנים. השליטה בתאורה ידנית לחלוטין, זה מצוין. השליטה במגבים גם ידנית, לא דרך מסך ולא דרך אפליקציה – מצוין.
מרכז לוח המחוונים מזכיר שמדובר ברכב יחסית ותיק. בחלק העליון יש רמקול גדול, מתחתיו מסך, ומתחתיו השליטה של בקרת האקלים. צג המידע הראשי כולל את המידע שצריך, לא פחות ולא יותר. אין כאן משחקים של אורות, אין אימוג'ים, יש מכונית. החיבור לאנדרואיד אוטו מבוצע באמצעות כבל בלבד ואין טעינה אלחוטית. במפתיע, גם אין חיבור USB C. כן יש הרבה שקעים של מצתים, לטובת מי שעדיין צריך דברים כאלה בעולם שנגמל משקעי 12V.
התפעול של המסך הראשי מרגיש אנלוגי בעידן דיגיטלי. לטובה: הוא פשוט נהיר, אפשר להגיע לכל בקרה בקלות. לרעה: הוא יחסית איטי. בקרת האקלים דומה. היא אנלוגית יחסית, כלומר הסידור של המתגים ברור, אבל יש יותר מדי מתגים, חלקם משקפים אור שמש כך שכדי להפעיל למשל את המצב האוטומטי, צריך גם להוריד את המבט לתחתית לוח המחוונים וגם להתעסק בכפתורים. גם בלם היד אינו חשמלי. פתחי המיזוג ממוקמים בחלקו העליון של לוח המחוונים, כלומר הם לא מקפיאים את הידיים של הנהג, אבל הם מקררים פחות.
הספסל האחורי יחסית נוקשה, המושב האמצעי אינו שמיש בגלל שהמושב יחסית קשה. שלושה ילדים יצטרכו לחפש מכונית אחרת. המרווח לראש ראוי, המרווח לרגליים פחות. בולטים בחסרונם פתחי מזגן ושקעי טעינה מאחור. תא המטען עושה רושם טוב: הוא יחסית גדול, יש בו שקע 12V, הוא גם כולל מגירה מתחת לרצפת תא המטען. הדבר היחיד שאין בו, למרבה הצער, הוא גלגל חלופי ראוי.
צריכת דלק סבירה
הטיבולי נסע לגלבוע. יש לו מנוע חדש, בנזין טורבו בנפח 1.5 ליטרים. תיבת ההילוכים האוטומטית היא בעלת שש מהירויות. המנוע אינו שיא התחכום – אין היברידיזציה, אין חישמול. למען האמת, יש משהו מרענן בלנהוג במכונית שלא מתיימרת להיות משהו מורכב מדי, יקר מדי ומעצבן מדי: זה מנוע טורבו שמפיק 163 כוחות סוס, די והותר בשביל הטיבולי. צריכת הדלק סבירה־מינוס: אזור ה־12 קילומטרים לליטר בנסיעה סבירה.
מהגלבוע להר תבור, בכביש שעולה לכנסייה שבראש ההר אין מטיילים, רק כמה מצנחי רחיפה. לטיבולי יש כמה מערכות בטיחות אקטיביות מקוריות, אבל אין לו, למשל, בקרת שיוט אקטיבית. בכבישים של היום זה רע. יש לו כמובן את כל מערכות ההתרעה החכמות: מניעת סטייה מנתיב, התרעה בעת מעבר על המהירות המותרת, צפצוף עייפות נהג. קשה לגרום לטיבולי לשתוק פה ושם וחבל שכך, יש רכבים שהמערכות שלהם פחות חופרות.
בשיבלי, שלמרגלות התבור, מתגלה בעיה: הטיבולי מצויד בחישוקי גלגלים גדולים ובצמיגים ספורטיביים, שפוגמים באיכות הנסיעה בעיר במקומות שאינם סלולים באופן מושלם. האשמה במתלה האחורי הנוקשה. בכביש בין־עירוני קשה לבוא בטענות: מדובר ברכב יחסית מוקפד בהתנהגות הכביש וברמת הרעש.
טיבולי מסיים את היום בנקודה מוצלת ליד קיבוץ מצר, בדרך לחומוס של באקה אל־גרביה. נקודה של חשבון נפש: האם המחיר הוגן? האם הביצועים טובים? האם באמת כדאי לתקוע חומוס עם פלאפל ותוספות? התשובה משתנה בהתאם לנסיבות: טיבולי הוא רכב כביש־שטח לא גדול, שמרגיש יחסית מבוגר. בהיבטים מסוימים, זה לא רע. הלוואי והיו עוד רכבים בישראל שלא מתעקשים להתחכם במטרה להצדיק מחיר יותר גבוה. תנו לנו בקרות פשוטות ונאמר לכם תודה. הוא לא מושלם מבחינת איכות הנסיעה ויש חיסרון של מערכות בטיחות. אבל חשוב גם לזכור שטיבולי עולה 140 אלף שקל. למרבה האירוניה, בישראל של 2025 זהו מחיר יחסית נמוך לרכב כביש־שטח, על אחת כמה וכמה קוריאני. למי שמחפש איכויות, לקונצרן פולקסווגן עדיין יש מה להציע: סיאט ארונה, למשל, עולה פחות מ־140 אלף שקל. קיה סטוניק, שמיובאת על ידי יבואנית KGM, עולה כ־139 אלף שקל בגרסת הבסיס. אבל הן פחות מאובזרות מהטיבולי וגם פחות חזקות.
אז נסכם ונאמר: הטיבולי יתאים למי שיתעקש על משהו שונה וירצה יותר כוח ופחות מיינסטרים. שזה, אגב, מה שאפשר לומר על כל מי שאי פעם רכש רכב של ססאנגיונג. ביחס ליתר הקוריאניות, לא תמצאו הרבה כאלה.
אהבנו
עיצוב, מנוע
אהבנו פחות
נוחות נסיעה
מתחרים
סיאט ארונה, קיה סטוניק
לסיכום
העדכון של הטיבולי מקיף, אבל לא מסתיר לחלוטין את מה שהתיישן. המחיר הוגן
KGM טיבולי
מנוע: בנזין, הספק מרבי 163 כ”ס, מומנט מרבי 26.5 קג”מ
ביצועים: מהירות מרבית 190 קמ”ש, זינוק ל־100 קמ”ש ב־10.6 שניות
צריכת דלק: נתוני יצרן 12.8 ק"מ לליטר. נתוני מבחן: 12 ק"מ לליטר
בטיחות: 7 כריות אוויר, 4 כוכבים במבחן ריסוק פומבי. סייען בלימה, היגוי אקטיבי
קבוצת זיהום: 14
מחיר: 140 אלף שקל
